"חבל מאוד שזו טיסת-יום", העירה אורית כאשר עשינו את דרכנו אל שדה התעופה.
"למה?"
"אילו זו היתה טיסת לילה, אולי שוב היה לנו תא משלנו, כמו שהיה בטיסה לאוסטרליה, ואז אולי גם שוב היה סקס בטיסה..."
לפעמים נדמה לי שאורית לא חושבת על שום דבר אחר, חוץ מסקס. אבל רק נדמה לי... הראש היפה שלה מלא בעוד דברים רבים אחרים. אבל צריך להודות שכאשר אנחנו נכנסים ל- Vacation Mode , אורית באמת 'משנה דיסקט' וסקס הופך למשהו יותר מרכזי.
לא שבבית היא נזירה, חלילה...
"לא מצאתי טיסות לילה לברלין, ובכל מקרה זו טיסה קצרה מדי כדי ללכת לישון ולעשות סקס באמצע", צחקתי.
"זה לא תירוץ. נצטרך למצוא פתרון. אני מיוחמת..."
"אבל הזדיינו מוקדם בבוקר, לפני שיצאנו..."
"ואתה רוצה לומר לי שזה הספיק לך???..." נתנה בי אורית מבט שובב. היא שלחה את ידה השמאלית וחפנה את הזין שלי מבעד למכנסיים.
"את רוצה להגיע לשדה התעופה, או לבית-החולים אחרי תאונת דרכים?"

* * *

המחלקה הראשונה בAirbus 350 יפה מאוד, מרווחת ונוחה. "אני מקווה שגם השירותים מרווחים..." לחשה לי אורית בעודה חוגרת את עצמה למושב.
"לא רוצה לדעת..." עניתי לה. "זוכרת מה שאמרתי לך על הטיסה לאוסטרליה? תאי המעצר זה לא מה שמסקרן אותי לראות... והגרמנים לא יודעים קונצים. אם יתפסו אותנו, אנחנו בבעיה..."
"איפה חוש ההרפתקנות שלך???"
"ארוז במזוודה שנמצאת כרגע בבטן המטוס. ואני לא פורק אותו החוצה עד שאנחנו מגיעים למלון!"
"אנחנו עוד נראה..."

לא ראיתי טעם להתווכח עם אורית, משום שהיה ברור לי שאם היא תחשוק בזיון, לא יעזור לי שום טיעון נגדו. ואני חייב להודות, שבאמת לא גירתה אותי המחשבה על סקס מהיר בתא-שירותים במטוס.

זמן קצר לאחר ההמראה הגישו לנו ארוחת צהרים. הדיילת הגרמניה – בחורה נאה מאוד וחטובה בשנות השלושים שלה – שלחה מבטים באורית בכל פעם שעברה לידינו, והיתה לי הרגשה שהיא משרתת אותנו באיטיות מופרזת, כדי שתוכל להזין את עיניה באורית היפיפייה. "היא ללא ספק לסבית", לחשתי באוזנה של אורית, שחייכה אל הדיילת בנימוס. "אני מודה לך על השירות המצוין", אמרה לה במתיקות בגרמנית מושלמת, והדיילת הסמיקה מאוזן לאוזן. "כן. לסבית." אישרה אורית, רגע אחרי שסובבה האישה את גבה אלינו. "אבל זה יכול לעבוד לטובתנו..."

מממ... אורית החלה זוממת מזימות...

אחרי שהשתעממנו עד מוות מסרט טיפשי, וכבר לא היה לנו יותר כח לשוחח, קמה אורית ופנתה אל תא השירותים. היא נעלמה בתוכו, אך כעבור שניות ספורות הציץ ראשה החוצה, והיא סימנה לדיילת לגשת אליה. הגרמניה עשתה כמבוקש ממנה, וראיתי את שתיהן מתלחשות. אורית הניחה את ידה ברוך על לחיה של הדיילת (!!!) ונתנה בה מבט של חתלתולה עזובה. הדיילת חייכה אליה, הנידה בראשה, ואז וניגשה אלי.

"Mein Herr, Ihre Frau hat mich Ihnen zu sagen gebeten, dass sie Ihre Hilfe braucht. Sie hat Ihr Bein verletzt…" , אמרה לי . כלומר, 'אדוני, אישתך בקשה ממני לומר לך שהיא צריכה עזרה... קרה לה משהו ברגל..." קמתי מיד ממקומי, ונגשתי אל השירותים. פניה של אורית הביעו כאב. Entschuldigung mich…"" היא מילמלה לכיוון הדיילת, משכה אותי פנימה וסגרה עלינו את הדלת.

"אורית, מה קרה לך??" שאלתי.

אורית ציחקקה. "טמבל... לא קרה לי כלום... אני בסדר... רק, כמו שאמרתי לך מקודם בדרך, אני מיוחמת..." וללא מילה נוספת, התירה אורית את חגורת מכנסי, הפשילה ממני את תחתונים, והזין שלי היה בפיה יותר מהר ממה שיכולתי לדמיין שאפשרי שיקרה. היא דחפה אותי אחורה, מושיבה אותי על מושב השירותים, ומצצה אותי במרץ ובתאווה. לרגע נתנה לאבר המתנפח שלי לגלוש החוצה מפיה, ואמרה לי שהיא מקווה שאני מסוגל להזדקף ולגמור מהר, כי אין לנו הרבה זמן...

לא משנה מה אני רוצה ואיך אני מרגיש... אורית מסוגלת לחרמן אותי בכל מצב. אני חושב שלא עברו שלושים שניות, והזין שלי עמד בדום והיה מוכן לקרב. אורית נהמה בשביעות רצון, משכה מעל למתניה את חצאית העור שלה, הסיטה את התחתונים ובגבה אלי התיישבה על הזין. שקעתי בתוך הכוס הטוב שלה עד הסוף. כעת רכנה אורית קדימה, מניעה את עצמה על הזין שלי אחורה וקדימה. כעבור זמן קצר היא קמה, הסתובבה, בעטה מעל רגליה את נעלי העקב, ועלתה עלי שוב, הפעם עם הפנים אלי. שוב שקע האבר הענק שלי בתוכה, והיא חזרה לדהור עלי. לא עבר זמן רב, והיא נתקפה באורגזמה והייתי צריך לנשק לה בכוח על שפתיה כדי להחניק את קול גניחות הפורקן שלה, שהיו עלולות להישמע מחוץ לתא השירותים למרות רעם המנועים.

"עכשיו אתה", אמרה לי אורית, ממשיכה לרכב עלי. ורגע לפני שהגעתי בעצמי לגמירה, היא התרוממה ושלפה את הזין שלי מהכוס שלה, מכוונת אותו אחורה ושוקעת עליו כשהוא חודר לה עמוק לתוך התחת הסקסי שלה. "עדיף שתגמור לי בתחת... ככה תהיה פחות 'נזילה'..."

שלש תנועות פנימה והחוצה מחור התחת של אורית, והתפרקתי לחלוטין. הזין שלי השפיך פנימה בעוצמה, ועל-אף כל הרצון הטוב, חלק מהשפיך נזל החוצה מתוך התחת של אורית, והותיר תחתינו שלולית קטנה.

אורית מיהרה להסתדר, ניגבה את ה'שאריות' מעלי, מעל עצמה ומתא השירותים. ובעודה נשענת עלי יצאנו החוצה, ידי אוחזת במתניה ותומכת בה. "אני מעמידה פנים שיש לי נקע..." היא לחשה לי, צולעת לצידי אל מושבינו. הדיילת הביטה בנו, ואני חושב שהיא באמת האמינה שקרה לאורית משהו.

דקה אחרי שהתישבנו, באה הדיילת והביאה איתה את נעליה של אורית. "שלך?", שאלה. "כן. תודה. את מבינה, לא יכולתי ללכת על העקבים עם הרגל שלי ככה..."

"הכל בסדר, גברתי?" בררה הדיילת. "האם את רוצה להגיש תלונה על האירוע?"
"לא לא לא... זו לא אשמת חברת התעופה", מיהרה אורית להרגיע את הדיילת. "הכל בסדר. תודה. רק אם אפשר, כוס קפה בבקשה..."

* * *

"דבר אחד באמת מצחיק אותי", אמרה לי אורית כשהיינו במלון. "השארתי את הנעליים בשירותים בכוונה, כדי שהדיילת באמת תאמין לי שנקעתי את הרגל. אז איך זה שהיא לא אמרה כלום – אפילו לא נראתה מופתעת! – כאשר ירדתי מן המטוס עם הנעליים עלי, הולכת על העקבים לגמרי לגמרי??"

מי אמר שכל הגרמנים חכמים?