המסמך הארוך שעסקתי בקריאתו היה מעניין. עברה יותר משעה מאז לקחתי אותו ליד, ולא שמתי לב איך הזמן עובר. סיימתי לקרוא, שירבטתי בשוליו כמה הערות, והנחתי אותו על השולחן. השעון בחדר העבודה שלי תיקתק בצליל חרישי, ובכל רחבי הבית השתררה דממה מוחלטת. תהיתי היכן אורית. קמתי ויצאתי מן החדר, עושה את דרכי אל הסלון. אורית לא היתה שם. היא גם לא היתה במטבח. עליתי אל הקומה השניה ונכנסתי אל חדר השינה. הז׳קט של אורית היה מונח על המיטה, ונעלי העקב האדומות איתן היא עזבה את הבית איתי בבוקר היו מונחות ליד שולחן האיפור שלה. "אורית?" קראתי, אך שום תשובה לא הגיעה. הצצתי מן החלון אל הגינה, אבל לא ראיתי את אורית. ואז עלה בדעתי שאולי אורית בחדר העבודה שלה. ירדתי בחזרה אל הקומה הראשונה, ועוד לפני שהצצתי אל חדר העבודה של אורית – כבר ידעתי שהיא שם. אורית תמיד משאירה אחריה שובל של בושם, ויכולתי להריח אותו עוד לפני שנכנסתי לחדר.

אורית ישובה היתה אל השולחן שלה, שולחן זכוכית עם מסגרת עץ כהה. עליו היתה ערמה של ניירות, כמה ספרים, ספל זכוכית גדול שקנינו בוונציה ואורית משתמשת בו לכלי כתיבה, ועוד כמה חפצים קטנים. קירות החדר עמוסים בספרים: ספרי רפואה, ספרי קריאה, כמה ספרי בישול, ואלבומי תמונות. על אחד הקירות תלויות ממוסגרות התעודות המקצועיות של אורית, ד"ר לרפואה ומנתחת... על הקיר האחר תלויה תמונה גדולה מאוד של אורית ושלי יחד, שצולמה באחת החופשות שלנו באיטליה. סביבה תלויות תמונות נוספות של אורית ושלי, ושל המשפחה.

אורית היתה שקועה בקריאת חוברת כלשהיא. שיערה השחור הארוך היה אסוף מאחורי עורפה, היא עדיין לבשה את החולצה הוורודה-מבריקה שאיתה יצאה לעבודה בבוקר. החצאית העור השחורה הצרה שלה היתה משוכה מעט כלפי מעלה, רגליה היו שלובות, וירכיה הציצו מתחת לשולחן הזכוכית. היא נעלה את נעלי בית השקופות שלה, אלו על העקב הקצת-פחות-גבוה, ציפרניה בהונותיה היו צבועות בשחור מבריק, טרי. ניגשתי אליה. היא לא שמה לב בכלל שנכנסתי, והבחינה בנוכחותי רק אחרי שהתכופפתי והטבעתי נשיקה על צווארה. אוח... איזה ריח טוב....

אורית הימהמה והיטתה את ראשה הצידה, אות וסימן לכך שהיא רוצה עוד. חזרתי ונישקתי אותה בנשיקות קטנות לכל אורך צווארה, והיא נאנחה בהנאה. שלחחתי את ידי אל תוך חולצתה, מוצא אותם חופשיים מחזיה. חפנתי אותם בידי ועם הבהונות ליטפתי את הפיטמות שלה. הן הזדקרו מיד למגע. שפתינו נפגשו, ולשונותינו ליקקו זו את זו בחושניות. ואז התנתקה ממני אורית, ליטפה את לחיי, ואמרה: " עמית, חמוד שלי... אני צריכה לסיים את העבודה..."
"אוקי...אני אחכה. מתי את חושבת שתסיימי?"
"לפחות בעוד שעה. אולי יותר. חוץ מזה... בלי סקס הערב, בסדר?"
אנחנו לא עושים סקס ממש כל יום (אם כי כמעט כל יום) אבל ביום האתמול לא עשינו כלום, והייתי בטוח שהערב לא יסתיים בלי זיון נהדר.
"קיבלת מחזור, אורית?" שאלתי, למרות שזה לא ממש רלוונטי עבור מישהי שמין אנאלי הוא דבר שהיא נורא אוהבת...
"לא לא, יש לפחות עוד שבוע עד המחזור הבא שלי. פשוט אין לי חשק עכשיו", ענתה אורית, ונישקה אותי שוב. אוקי... זה לא משהו שלא קרה בעבר, שלאורית לא היה חשק לסקס, ואני מצידי בהחלט יכול לשלוט בעצמי ולחיות בלי זה כמה ימים. אז נישקתי לאורית שוב והלכתי אל המטבח. כעבור כמה דקות הפתעתי אותה עם כוס תה וכמה עוגיות. אורית חייכה, נישקה אותי קצרות, לחזרה לעבוד.
אותו ערב הסתיים במיטה, שהמוסיקה שקטה מתנגנת ברקע בעוד אורית ואני מכורבלים יחד, ונרדמים.

* * *

למחרת בבוקר, כשהתעוררתי, מצאתי את אורית יושבת אל שולחן האיפור שלה, מורחת מסקרה וצובעת את שפתיה באדום. היא לבשה שמלה אדומה ארוכה שהיתה גזורה בדיוק לחיטוביה המושלמים. היא היתה יחפה, ולפני שנעלה את נעליה (שחורות, עקב דק וגבוה, פתוחות מלפנים) היא נתנה לי להעיף מבט בכפות רגליה הסקסיות, ובציפורניה השחורות. "מרחתי לק טרי אתמול אחרי שהתקלחתי", אמרה אורית. לאחר מכן היא קמה והחליקה את השמלה, וראיתי שקווי המיתאר של החוטיני שלה ברורים למדי. סקסי... וכשאורית גמרה להסתדר, היא נישקה לי ויצאה לעבודה. כנראה שהיא מיהרה קצת, כי שמעתי את חקיקת הצמיגים של האינפיניטי שקניתי לה ליום ההולדת, כשהיא דהרה אל מחוץ לחניה שלנו, מתחת לבית.

אני עצמי הייתי צריך להיות באותו יום בירושלים. התארגנתי בנחת, ויצאתי לדרך. הייתי בירושלים עד בערך ארבע אחר הצהריים, ואז פניתי לשוב הביתה. כשהייתי ממש ביציאה מן העיר, התקשרה אלי אורית.
“חמוד, איך היה היום שלך?"
תיארתי לה בקצרה, ושאלתי איך היה אצלה.
“היה בסדר. סיימתי יחסית מוקדם, ואני בבית. מחכה שתגיע."
"גם אני מחכה לחזור", חייכתי אל הטלפון.
“מצטערת שלא היה לי חשק אתמול..."
"לא קרה כלום, אורית."
"אוקי...אבל תהיה מודע, בבקשה, שהיום בהחלט יש לי חשק. אפילו כבר עכשיו"
"מממ... נשמע טוב... חבל שיקח לי כמה שעות לחזור הביתה, עם התנועה המטורפת..."
"אני חושבת שאכין את עצמי לכבודך", אמרה אורית, וקולה נשמע כבד וצרוד מתשוקה. אתה רוצה לדעת איך אני מתכוונת להיכן את עצמי? שאספר לך תוך כדי שאתה נוהג?"
היה לי די ברור איך היא מכינה את עצמה, אבל החלטתי לא התנגדתי לשמוע מה שיש לה לספר לי.
"קודם כל, אני אתפשט. חכה, אני שמה את הטלפון על speaker..."

יכולתי לשמוע – וגם לדמיין – את אורית פותחת את רוכסן השמלה שלה, ומשתחלת ממנה החוצה. "עכשיו אני מורידה את חזיה שלי", אמרה אורית, ויכולתי לראות בדימיוני את שדיה משתחררים ואת הפטמות הזקורות שלה נחשפות. אורית המשיכה לתאר לי מה היא עושה: "אני מעסה לעצמי את השדיים מול המראה...צובטת את הפטמות שלי... הן כבר זקורות, אתה יודע... אני עומדת בפרופיל ונהנית לראות את הבטן החלקה והשטוחה שלי, ואת הישבן העגלגל. אני לובשת חוטיני שחור שבקושי מכסה על הכוס שלי, ומאחור הוא ממש שקוע בין שני פלחי התחת שלי."

לא היה קשה לי לדמיין את זה. אני יודע בדיוק איך אורית נראית... אבל אהבתי את התיאור שהיא הגישה לי בטלפון. הרגשתי דגדוג מוכר בין הרגליים, וקצת קשה היה לי להתרכז בנהיגה. חשבתי לעצור, אבל כבר הייתי בחצי הדרך בין ירושלים לשער הגיא, וממש לא היה היכן לעמוד בצד. הסלולרי שלי השמיעה התראה, ועל המסך המולטימדיה המרכזי של המכונית – שמחובר לטלפון - היתה לי הודעה. זו היתה אורית, ששלחה לי תמונה שלה עומדת בפרופיל מול המראה, שדיה המוצקים מזדקרים קדימה, ורוב הישבן חשוף, בזכותו של החוטיני. וואוו... זה היה מחרמן, למרות שראיתי כבר את אורית עירומה אינספור פעמים, ובכל מצב אפשרי.

אורית המשיכה לתאר לי מה היא עושה. "עכשיו אני מורידה את התחתונים... הם רטובים לגמרי... אני צריכה לבדוק למה... חכה, אני אכניס אצבע לכוס... אולי משם הנזילה... מממ... כן... אני נוזלת כולי מהכוס... צריך איכשהו לסתום את הנזילה... יש לך אולי רעיון איך?...."
אם יש לי רעיון?... אם הייתי שם, עם אורית, כבר הייתי סותם לה את הנזילה...
רגע אחד לאחר מכן הגיעה עוד תמונה: הנה אורית על המיטה, רגליה מפוסקות, ועם שתי אצבעות ידה השמאלית היא פותחת את שפתי הכוס הדקות שלה ,וחושפת את החור הצר וההדוק והרטובבבבבב..... התמונה היתה מבריקה. הכוס שלה אכן היה נוטף...

"אני קמה מן המיטה ונכנסת אל חדר הארונות. אני עדיין בנעלי העקב שלי, אלו שנעלתי בבוקר. אני הולכת לקחת כמה צעצועים..." מתארת לי אורית. בתוך המכנסיים שלי, מתחת להגה, הזין שלי כבר עומד. אוחחחח.... כמה שכבר רציתי להגיע הביתה... ובמקום זה אני נע לי באיטיות בתוך התנועה האינסופית של כביש מספר 1.

אני שומע את אורית פותחת את התיבה, ונוברת בה. צליל זכוכיות המתנגשות זו בזו ממלא את החלל. ידעתי שאורית בוחרת לה עכשיו פלאג אנאלי מזכוכית, ומן הסתם גם תרה אחרי דילדו גדול. "מצאתי", היא מבשרת לי, ואחרי רגע מגיעה גם התמונה: כמו שחשבתי, היא לקחה פלאג זכוכית רחב ודילדו גדול בצבע קרם. אני מסתכל על התמונה שעל הצג שלי, וחושב שהלוואי שהייתי שם כדי לטפל באורית. פתאום נדלקת נורה על לוח המחוונים, וצלצל אזהרה מתלווה אליה. מסתבר שמרוב התרגשות סטיתי מעט מן המסלול, והמכונית מתריעה על כך. ניסיתי לחזור ולהתרכז בכביש. האמת היא, שהייתי צריך לומר לאורית לחדול מן השיחה הזאת, כדי שאנהג בביטחון. אבל לא יכולתי... כבר הייתי מחורמן מדי...

"אני נשכבת על המיטה ופותחת את הרגליים... אני מתחילה להכניס את הדילדו לכוס שלי...
אוחחחח... זה כ"כ טוב.... לא טוב כמו הזין שלך, עמית, אבל זה טוב...", מספרת לי אורית, והתמונה לא מאחרת לבוא. אני רואה את הדילדו הגדול שקוע עמוק בכוס הרטוב שלה, ואני יכול לשמוע מן הצד השני של הקו את אורית נאנחת מהנאה בזמן שהיא מזיינת את עצמה. "עכשיו אני אכניס לתחת את הפלאג, עמית. אוייייי... הוא כל כך גדול... זה יקח רגע... אוווו..... אחחחחחח.... זה קצת כואב, אבל טוב לי....." היא נאנחת, ואני מרגיש שהזין שלי מאיים לפרוץ בכוח מן המכנסיים. אורית הזאת... היא יודעת בדיוק איך לחרמן אותי...

עוברת עוד דקה. אני שומע את אורית גונחת ונאנקת תחת הדילדו והפלאג האנאלי הענק שהיא דוחפת לעצמה לתוך חור התחת המושלם שלה. עוברת עוד דקה, ואני מקבל ממנה תמונה של הדילדו בכוס ופלאג בתחת. בסיס הזכוכית של הפלאג צמוד לפתח הרקטום של אורית, ואני יכול לראות כל הדרך לתוך חור התחת הפעור שלה. אני שומע את אורית מאוננת בחוזקה, גונחת, מתפתלת על המיטה, מכניסה ומוציאה את הדילדו מהכוס שלה, ומעסה את הדגדגן שלה תוך כדי כך. "אני מחכה שתגיע ותטפל בי, עמית שלי", היא ממלמלת. "הגמירה שלי עכשיו תהיה כלום לעומת מה שאתה תעשה לי, נכון?"
"You bet!", אני עונה לה. "אני אזיין אותך לאט וטוב בכל החורים... אני אשפיך לך בתוך הכוס ואחרי כן בתוך התחת..... אני אתן לך למצוץ לי את הזין ובאותו זמן אני אוכל לך את הכוס עד שתגמרי שוב....", אני מבטיח לאורית.
ואז היא מתפוצצת, מגיעה לאורגזמה, וצורחת מהנאה. אני מדמיין אותה מתפתלת ומתעוותת על המיטה, גלי העונג שוטפים את כל גופה. אני לא יכול לאפילו להתחיל ולתאר כמה חבל לי שאינני רואה אותה כרגע, שקועה באורגזמה שלה. אני כל כך אוהב לראות את אורית מתפרקת מעונג ונהנית...
פתאום, עיני כאילו מסתנוורות לרגע, הדופק שלי מואץ, והתרגשות גדולה אוחזת בי. וממש באותו רגע המכונית שלי בולמת בכוח, צלצולי אזהרה ממלאים את תא הנוסעים, וחגורת בבטיחות שלי מתמתחת במלוא העוצמה, מרתקת אותי למושב. מערכת ה- Pre-colision נכנסה לפעולה, ועצרה את המכונית ממש לפני שעמדתי להתנגש חזיתית עם רכב שבא מולי. סטיתי שוב מן המסלול, אבל הפעם בצורה מסוכנת...
עצרתי בשוליים כדי להירגע. 'כל הכסף שהוצאתי על המרצדס בזאת הצדיק עכשיו את עצמו, חשבתי לעצמי. אבל גם ידעתי שמה שאורית ואני עשינו היה מסוכן, וחסר אחריות.

* * *

כשחזרתי הביתה, סיפרתי לאורית שכמעט היתה לי תאונה מרוב ההתרגשות שהיא גרמה לי. "אולי צריך להוסיף לסלוגן 'אם נוהגים - לא מסמסים' גם את הסלוגן 'אם נוהגים - לא מזדיינים'..." אמרתי לה, ואז הרמתי אותי בזרועותיי ונשאתי אותה אל חדר המיטות...