אמת או חובה לשומרי נגיעה - חלק 3

קטגוריה: אמיתי
מאת: לרשומים בלבד הרשם עכשיו חינם
שינוי גודל טקסט: קטן בינוני גדול

היי לכולם,

הסיפור הזה הוא המשך לחלקים הקודמים שלו, אם זו פעם ראשונה שלכם ממליצים לכם לקרוא את הסיפור מחלק א' ולהבין את ההקשרים כהלכה.

באחד מימי השישי שלנו ביחד אני וטלי יצאנו לבית קפה צפוני, בתקופה שעוד היינו מדריכים נלהבים ומעמיקי מחשבה בתנועת הנוער בסניף המקומי. בתקופה הזו היינו חברים כבר בערך שנה. אמנם כבר לא שמרנו נגיעה בשלב הזה אבל לא עשינו כלום מלבד חיבוקים ונשיקות. זאת אומרת, טלי לא עשתה כלום ואני נשארתי עם כאבים במפשעה בכל פעם שהייתי נפגש איתה. לא רציתי ולא העזתי לחשוב על ללכת יותר מזה בחברות שלנו. בטח שלא נגיעות שהן מעבר לליטופים על הלחי, ללכת יד ביד. גם ככה הרגשנו פורצי גבולות כי לא שמרנו ביננו נגיעה והסתרנו את זה מהסובבים אותנו. חייב לציין בנקודה הזו שהיה בזה משהו נורא חינני ויפה. חברות ארוכה מבלי להכניס לבפנים את הפן המיני בכלל. רק שיחות עומק אל תוך הלילה, שאיפות, רגשות, אהבה. בלי לנסות לשכנע או "להזרים" אותה על כלום. אהבה טהורה ואמיתית.

בחזרה לבית הקפה. המלצר הגמלוני הגיש את התפריט בחיוך קל אך בלי אדיבות מעבר למינימום הנדרש, יודע שמחבר'ה תפרנים בגילנו, שרכושם היקר ביותר זה הסנדלי שורש על הרגליים שלהם, לא ייצא לו טיפ גדול במיוחד. ישבנו לנו בשקט, ראינו את הכנרת משתרעת מתחתינו כמו טלית שכולה תכלת במרחק של כמה מאות מטרים במורדות ההר. אופנועי ים קישקשו קווים מעוגלים לאורכם של החופים הארוכים והאדוות שיצרו דימו עננים קטנים על רקע הכינרת הכחולה. מוזיקה נעימה הדהדה באקוסטיקה מושלמת. השתדלנו שלא להקשיב יותר מידי בגלל ספירת העומר (תקופה שבה נהוג לנהוג במנהגי אבלות וכן לא להקשיב למוזיקה). הסתכלנו המון אחד לשניה בעיניים, ודיברנו, וליטפנו בכריות האצבע את הידיים אחד של השניה כשאנחנו מידי פעם מציצים בחשש מסביב כדי לראות שאיש מחברינו לא רואה. בעדינות. והקשבנו למוזיקה שוב, וטלי זימזמה את "השביל הזה מתחיל מכאן" של אהוד בנאי ועצרה בעצמה בכל פעם שנזכרה שאסור.

בעודינו מחכים למנות קמתי לשירותים, שהיו ממוקמים מאחורי בית הקפה. בניגוד לבית הקפה המצוחצח השירותים מוקמו במבנה קטן מאוד מבלוקים וטיח מתקלף. המנורה הייתה כמובן שרופה ומיהרתי לסיים את ענייני ויצאתי חזרה לאור של אחר הצהרים. כשחזרתי לבית הקפה טלי הסתכלה עלי ואחרי שניה אמרה לי "אויש, הריצ'רצ' שלך פתוח" ועל פניה הבעת גועל קלה. סגרתי מייד את הריצ'רצ'. "זה מגעיל אותך"? שאלתי את טלי בעלבון? "כן, וזה לא צנוע!" העדפתי באותו השלב שלא לפתוח את הנושא, אבל בערב סיפרתי לחבר טוב שככל הנראה לא יהיה לי סקס לעולם. ולמרות שהבנתי את זה ככה באותה הנקודה, הייתי מוכן להמשיך ולהתחתן עם האישה הזו. בדיעבד שנים לאחר מכן דיברנו על הנקודה הזו. טלי לא זכרה את המקרה הספציפי הזה, אבל אמרה שהגיוני שאכן זה קרה, כי ככה לימדו אותה באולפנה.

אבל, מאז עברו הרבה מים בחצבני, אתר הדייטים המעודף עלינו, ולא הרחק משם, בצימר שלנו, עמדה מולי טלי, דוד, ומיכל שהייתה במצב חצי מעולף בעודי עושה לה רוח עדינה שצולפת לתוך החזיה שלה. גופה מתנשם , עולה ויורד עם כל משב אוויר רך שאני מוציא מהפה שלי אל תוך החזיה שלה. הרגשתי טיפות קטנות של זרע מזדחלות במורד התחתונים שלי, יוצאות באופן בלתי נשלט וזולגות ונספגות בבד המיוזע של הג'ינס השבתי שלי. ניכר היה בבירור על המכנס ההדוק המראה של שמוליק. תפוח ונפוח בתוך הג'ינס. קיוויתי שמיכל לא רואה אותו. וקיוויתי גם שכן. דוד כל הזמן עמד מהצד והביט בעיניים משתוקקות בסיטואציה ובמה שאני עושה למיכל אבל לא התקרב. באופן מוזר היה נראה שהוא נהנה לראות את המצב אבל להישאר מחוץ לתמונה, התנהגות שלא אופיינית לדוד. טלי גם היא לא התערבה ואני מידי פעם הסתכלתי לוודא שהיא בנח עם המצב. ציפיתי לראות פנים כועסות או כואבות או מתלבטות. אבל הפנים שלה היו בעיקר סקרניות, ושמחות מתמיד.
האלכוהול עושה את שלו ולא ברור איך פספסנו את זה עד עכשיו בנוגע לטלי. אין ספק שאהבתי את הגירסא הזו שלה.
מיכל המשיכה להתנשף, פותחת רגלים בעדינות ובאופן לא מודע. "רק תמשיך בבקשההה" מסננת לעצמה או לי בעודה נמתחת בכל גופה. החלטתי לקחת את הסיטואציה צעד אחד קדימה לפני שאגמור מחרמנות.

"את נהנית מיכל"? שאלתי...
"מאוווד" ענתה מיכל בעניים עצומות ומתרכזות..נתונה לחסדיי.
"איפה הכי נעים לך מיכלי"?...הקשתי...

"פה" ענתה מיכל והרימה את פלג הגוף העליון כדי להבליט את החזה בתקווה שאנשוף לשם עוד. השמלה שלה נזלה ממנה לאיזור המותניים וכל החזה שלה היה בחוץ עטוף בחזיה הכחולה שלה וממלא אותה, מאתגר את גבולות החזיה שנדמה שהייתה קטנה עליה בחצי מידה מה שהבליט את החזה עוד יותר.
נשפתי בעדינות על תחתית השד ועל המקום המשוער של הפיטמה שלה, שהבליטה את בד החזיה. הרגשתי כולי מים. נוטף זרע בטיפות גדולות מבלי לגמור עדיין. התחושה הייתה מטורפת. חרמנות חזקה מאוד מבלי לגעת בשום דבר.

התקדמתי עוד צעד קדימה "השדיים שלך כל כך יפים" לחשתי למיכל באוזן..

"אז תיגע בהם כברררר" התחננה מיכל והסתכלה בעיניה הכחולות ישר לתוך עיניי. הרגשתי חום עצום מתפרץ בתחתית הבטן שלי, יורד למטה ומערבל אותי. הרגשתי שאני לא עומד בזה יותר. הזין שלי פלט נתחי זרע בתוך התחתונים שלי ביריות קצרות סוחט את כל מה שנשאר. רציתי לגעת בו ולאונן אבל התביישתי אל מול כולם אז פשוט התרוקנתי לתוך המכנסיים שלי כשכולי רועד ונושף. אי אפשר היה לפספס את זה. מיכל ראתה, וגם טלי ודוד. כתם הזרע שהצטבר בשיפולי המכנס שלי היה בולט לעיין וברור.

"שיטט הם ראו" חשבתי לעצמי. הסתכלתי על עצמי ועל הסיטואציה מבחוץ, אני עומד נטוע, כפוף ומעוות מגמירה אל מול מיכל, אישתי ודוד רואים אותי. הייתי מצפה מעצמי להרגיש מלך העולם אבל הרגשתי באותו שנפל עלי גג העולם.

הסטתי את המחשבה הזו, נהנה ממאיות אחרונות של מטחי זרע זעירים, מתנקז מכל מה שיש אל תוך התחתונים שלי. ועמדתי שם חסר אונים.

איש לא דיבר באותם רגעים. הזמן כאילו קפא מלכת לכמה חלקיקי שניה.

הסדרתי את הנשימה שלי תחושה של מבוכה קשה התחלה להזדחל במורד הגרון שלי.ויסורי מצפון גדולים.

יסורי מצפון חזקים כמו מהסוג שהרגשתי אחרי אוננות בתקופת חטיבת הביניים והתיכון, התחושה של הגמירה ומיד צפים מולך כל איומי הרבנים על הוצאת זרע לבטלה וכמה שזה אסור. יסורי מצפון שהיו מפילים אותי לשעות ולפעמים לימים אחר כך. לקח לי שנים להשתחרר מזה. או ככה לפחות חשבתי. והינה זה חוזר אלי שוב, מכה בי כמו גלים על כוס חד פעמית ומטיח אותי על מזח התחושות הקשות של אחרי הגמירה.

טלי עזרה למיכל להחזיר את השמלה חזרה על כתיפיה, ואני אפילו לא ניסיתי להגניב מבט נוסף על החזה המהמם של מיכל. התביישתי בעצמי והתביישתי בפני טלי. כתם של זרע התפשט באיזור המכנסיים שלי. הכל הלך מהר מידי. מהר מאוד. התביישתי שגמרתי גם מול דוד, חבר שלי. ועוד על אישתו. הוא מהצד היה נראה הפוך גם ככה מעודף השתיה. רציתי רק לעוף משם ולהיות לבד. מה עשיתי אלוהים מה??

"מסתובב לי הראש" אמרתי בקול כך שיהיה לי תירוץ ללכת לחדר והתחלתי ללכת תוך שאני מועד מעט בכוונה כדי לחזק את הטענה. טלי שראתה את המצב שלי וקראה אותי טוב, לקחה אותי ביד והלכנו לחדר. נכנסתי למיטה מיד מבלי לצחצח שיניים. הורדתי את המכנסים והתחתונים הרטובות. באותו הרגע רציתי לקבור את עצמי ממבוכה. אז קברתי את עצמי בשמיכה. הכל קרה לי מהר מידי, והחרמנות שעלתה לי לגרון השכיחה לי את כלל הערכים שלי.

לאחר מספר דקות טלי יצאה מחדר האמבטיה וליטפה אותי בראש. לא ידעתי איך להתחיל לדבר איתה, מה היא חושבת ואם בכלל כדאי לדבר על מה שהיה.

אין ספק שפינטזתי על נשים אחרות אבל סיטואציה כזו בכלל לא חלמתי שתקרה, כי היא הייתה תלושה מכל מציאות שאי פעם חוויתי. ועכשיו כשבפעם הראשונה זה קרה באופן מפתיע חשתי יסורי מצפון עזים מאוד. גם מבחינה דתית אבל בעיקר מבחינת טלי והקשר שלנו. איפה זה יפגע בנו? והכי רע שזה עם חברים שלנו, כאלו שהילדים שלהם משחקים עם שלנו.

לא ידעתי איך טלי מרגישה עם זה. אמנם תוך כדי היא לא אמרה כלום אבל אולי לא היה לה טוב? וגמרתי מול פרצוף של חבר שלי ואישתו. לא ידעתי איך זה נתפס. דוד שיכור כולו. איך הוא ירגיש עם זה מחר? ומה לעזאזל חשבתי לעצמי?

כשהייתי ילד השתוללתי פעם באחד המפגשים המשפחתיים שלי. אני לא זוכר המון, אבל מה שאני כן זוכר שבאותו הערב השתוללתי נורא, וכולם דאגו להגיד לי מידי פעם די. אבל בשלב מסויים אחד הדודים שלי התעצבן כשאחד מהילדים שלו רץ לכביש כי רדפתי אחריו במסגרת המשחק.דוד שלי צרח עלי דייי, יותר נכון שאג עלי עם הפרצוף מופאסה ממלך האריות שלו, שהרגשתי כל כך נזוף. השתרר שקט של 30-40 איש מבני המשפחה לכמה שניות שנדמו לי לנצח. התכווצתי בעצמי נזוף מבלי יכולת להגיב. התחושה הזו אוכסנה כנראה איפה שהוא בקפלי הזיכרון היכנשהו במח ונשלפה משם בדיוק באותם רגעים באותו ערב שבת נעים בצימר.

התחושה שהגזמתי הייתה נוראית, ולמרות שמיכל שיתפה פעולה זה הרגיש לי כאילו אנסתי מישהו. הבושה מדוד הייתה גם היא נוכחת. ואיך אני אראה אותו בבוקר? רציתי לעוף משם. ואם זה לא הייתה שבת זה מה שהייתי עושה ולעזאזל הצימר.

"מה קורה?" שאלה טלי ברוך, כאילו היא מבררת איך אני מרגיש אחרי יום עבודה מתיש. לא עניתי.
"דווקא היה נראה שנהנית" אמרה טלי כשראתה שאני שקט והיטיבה להבין שיש לי יסורי מצפון ולגשת אלי לאט.
"טלי, אני כל כך מצטער" הוצאתי את המילים בקושי מהפה. הרגשתי שאני פולט אותן כאילו בלעתי חצץ בגדלים שונים. כל מילה שיצאה לי מהפה הייתה מלווה בריח וטעם של ההרגשות שלי.
"אין שום סיבה שתרגיש רע עם עצמך" אמרה טלי לאט וליטפה לי את הראש. "שנינו עברנו פה חוויה חדשה". היא הוסיפה כשראתה שאני ממשיך לשתוק.
חשבתי שהיא רוצה לנחם אותי בעיקר.
"אני חייבת להגיד לך שזה היה מסקרן וקצת מגרה" היא הוסיפה.
הרגשתי איך החצץ שבפה שלי מתרכך מעט באותם רגעים.
"וגם אני חושבת שאתה גיבור" היא הוסיפה. "לא שברת שמירת נגיעה אפילו לא לרגע".
"עמדתי לעשות את זה" אמרתי.
"יכול להיות, אבל שום מולקולה שלך לא נגעה במיכל אז הכל בסדר" היא אמרה. "אחרת הייתי רוצחת אותך" הוסיפה בחיוך.
כל הסיטואציה הייתה מאוד מפתיעה עבורי. לא ציפיתי שזו תהיה העמדה של טלי. הרגשתי את הלב שלי מתרחב אל מול הגדולה שלה ואיך שהיא ידעה להרגיע לי את הלב. הרגשתי משוחרר יותר.
הזדקפתי במיטה ונשענתי עם הגב שלי על הכרית הרכה. אולי אבל עם טלי אני בסדר, אבל לא יודע איך אני יכול להסתדר עם דוד.
"דוד בטח כועס עלינו בטירוף" אמרתי לטלי בפנים מכורכמות. "הוא לא התערב אבל אני חושב שזה היה מתוך שכרות, השקית אותו המון". הוספתי.
"תשמע, אני לא חושבת שזו בעיה" היא אמרה לי כיודעת סוד.
"בטח שזה יהיה לו בעיה, לי היה נורא קשה אם המצב היה הפוך והוא זה שהיה מפשיט אותך עם רוח מהפה". קטעתי את המשפט שלה תוך כדי דיבור.
"תן לי לסיים מאמי" היא אמרה תוך שהיא מסירה את כיסוי הראש שלה שהחל להיפרם.
"נו"? אמרתי בסקרנות גלויה.
"כשהלכתם הערב לתפילה, דיברתי עם מיכל על מה שעלה בינך לבינה במהלך השיחה שלכם"

הסמקתי כולי וטיפה כעסתי, לא חשבתי ורציתי שהיא תפתח את הנושא מול מיכל. זה היה משהו ביני לבין מיכל ולא רציתי שמיכל תדע שסיפרתי לטלי. (ותוך כדי שחשבתי את זה הבנתי כמה זה גרוע שיש משהו ביני לבין מישהי שהיא לא אישתי.) רציתי להגיד שזה לא בסדר שהיא פתחה את זה בלי לשאול אותי אבל הסקרנות השתלטה עלי.

"מסתבר שהם כבר כמה פעמיים כייפו כמו היום" אמרה טלי בשקט, משל היינו נמצאים באולם קונצרטים שקט וכולם מאזינים ברוב קשב. "תחקרתי אותה שתי וערב והיא סיפרה לי הכל. חייבת להגיד שנפלתי מהכיסא בשניות הראשונות" אמרה טלי כמעט בלחש.

"מיכל תמיד נתפסה לי כדמות הצדקת, כזו שעושה שיחות נפש אל תוך הלילה בנושאי יהדות ומשמעות החיים, וכל השנים כשחשבתי קצת לוותר לעצמי דתית נזכרתי במיכל וכמה שהיא שומרת על הכל" מסתבר שטעיתי אמרה והצטרפה אלי, חולקת איתי את מה שהיא שמעה ממיכל, וגם את הכרית שעליה נשענתי.

הייתי בשוק. וגם איפה שהוא התחיל להסתדר לי בחלק האחורי של המוח איך טלי הייתה כל כך פתוחה הערב. חשבתי שזה האלכוהול, אבל לא רק זה. משהו השתנה לה בנוף המציאות. באותו השלב אבל לא עיכלתי את הכל עד הסוף.

"למה לא סיפרת לי כשחזרתי מהתפילה"? שאלתי?
"רציתי לפתוח את זה אבל הכל זרם מהר מידי, וזה היה כל כך מסקרן שלא רציתי לעצור את הרכבת" אמרה טלי ולא הסתכלה לי בעניים.

מצד אחד הרגשתי כל כך שמח לראות את טלי ככה. אלכוהול לא אלכוהול זו עדיין טלי המדהימה, הרגישה, המכילה, האדם הכי טוב שהכרתי איי פעם, וגם טלי הצדיקה והסגורה שפתאום נפתחה ואיפשרה לסיטואציה המטורפת הזו לקרות.

מאידך, הרגשתי קצת עקצוץ בצד האחורי של המח. סוג של עלבון מכך שכל כך הרבה שנים טלי לא הסכימה להיפתח, גם לא קצת. והינה בהנפת מטה אחד מיכל הופכת אותה מאגוז קשה לפקאן מסוכר. אבל לא אמרתי כלום כי היה לי עוד הרבה מאוד לעכל.

ואם זו הפתיחות הראשונית, מה צופן לנו העתיד? חשבתי לעצמי. ואם טלי היא זו שפתאום תידחף בעצמה למקומות כאלו? ומה אם היא תרצה לזרום עם דוד? אחרי מה שהיה מותר לה לבקש גם להפתח ובצדק. ואם אני אקנא? המחשבות שלי דהרו בקצב מסחרר.
עצמתי עיניים כדי לחשוב בריכוז, משתיק רעשים בעוד טלי מלטפת לי את הראש.
עם המחשבות האלו צנחתי ונרדמתי באותו הלילה, שינה נטולת חלומות.

התעוררתי בבוקר וברגע שהבנתי איפה אני ונזכרתי מה שקרה. השמש עדיין לא עלתה. 5:10 בבוקר, והשקט שרר בצימר. קמתי בשקט כדי לא להעיר את טלי. פתחתי את דלת הצימר כדי לנשום קצת אוויר פסגות צפוני. אי שם קרקר תרנגול משכים קום, ורוח קלילה ליטפה אותי, פורעת לי בעדינות את פלומת השיער. משיתי ממנה סיכה ראש לכיפה, שהייתה מחוברת לי עדיין כשנכנסתי בחטף למיטה. טלי ששמעה את צעדי התעוררה גם היא והזדקפה במיטה.

"יש אוויר מדהים בחוץ את חייבת לצאת" אמרתי לה תוך שאני נותן חצי צעד למרפסת החיצונית של הצימר.

כעבור מספר דקות טלי הצטרפה אלי בפיג'מה וכיסוי ראש לכיסא. 2 כוסות קפה בידיה. היא הייתה יפה כל כך.

"איך אתה מרגיש" שאלה טלי?

"טוב יותר" עניתי. "אני עדיין בשוק ממה שהיה אתמול" הוספתי בשקט ששכיננו בצימר הסמוך לא ישמעו.

שתינו את הקפה בשקט, כל אחד שקוע במחשבותיו.

"איך את חושבת שאנחנו צריכים להיות היום?" שאלתי בחשש מה את טלי?

"נהיה רגיל" אמרה טלי.

"את חושבת שצריך לדבר איתם על זה"? שאלתי, נהנתי מכך שלשם שינוי היא העוגן היציב שלי במצב החדש שנוצר, זה נסך בי ביטחון אל מול הבושה שחשתי אמש.

"כן, אל תדאג הכל יהיה בסדר". אמרה טלי. בוא נצא לטייל. הוסיפה כשראתה אותי שוקע במחשבות שוב.

הסתובבנו בהתחלה בתוך גבולות הישוב, עברנו על השביל ההקיפי כשמימין לנו נוף מטורף שמשתרע עד למעבר לאופק. השמש החלה להפציע. יורה קרני אור ויוצרת צללים ארוכים על פני השטח במחול טנגו מופלא של טבע וצל. משמאלנו שורה של בתים ברובם ישנים ומוזנחים, ובחלקם מוקמו צימרים בחצרותיהם. אישה מבוגרת מאוד פסעה לאיטה עם כלב ואייפון חדיש בידה. בירכנו אותה בשבת שלום והתקדמנו קדימה.

"לפעמים אני מבינה שהחיים הם לא מה שחשבתי"
"מה הכוונה" שאלתי בסקרנות?

"אני מבינה שבשנים האחרונות נופלים לי הרבה אסימונים שהיו תקועים הרבה הרבה זמן" אמרה טלי והצביעה על איזור הכללי שבו ממוקם המוח בראש. "חונכתי בצורה מסויימת ולא תמיד הבנתי את הכל, אבל תמיד הרגשתי שזה בסדר לחיות באי ידיעה" אמרה טלי ועצרה את המילים שלה, חושבת ומטעימה כל מילה לאט לאט כדי לאפשר למחשבות להתגבש למילים ולמשפטים. "אני מרגישה שיצאנו לחיים עם המון אמונות שהיו לנו טובות ועם השנים נושאים מסוימים היו מוגזמים ואני משתנה בהם, לפחות בחשיבה שלי בנוגע למה שאני חושבת עליהם" אמרה והחלה ללכת לאט יותר, מאפשרת למחשבות שלה לשלוט בקצב הליכתה.

שתקתי כדי לתת לה להמשיך ולדבר.

"והיום אני מחנכת אחרות בדיוק באותו אופן שבו התחנכתי" אמרה כאילו הבינה דבר מה בעצמה, ולפני שהספקתי להגיב אמרה בשקט "תבטיח לי שאתה איתי ושתמיד תהיה איתי". חיבקתי אותה בעדינות בשולי השביל הכפרי, ריח של טבע, וטל של בוקר אפפו אותנו כמו מיליוני כוכבי לכת המקיפים שמש קטנה אי שם בחלל.

לאחר כחצי שעה כבר היינו בפתחו של מתחם הצימרים המבודד שלנו. מרוצים וצלולי מחשבה. ישבנו במרפסת לקפה שני של אותו הבוקר.

הרגשתי הרבה יותר טוב, והבושה התפוררה לה מעצמה. העברנו עוד מספר שעות בקריאת ספרים שטלי דאגה להביא לנו מראש. ובשעות הצהרים המוקדמות שמענו דפיקות קלות על דלת הצימר. טלי מיהרה אינסטנקיבית ללבוש כיסוי ראש והמתנתי לה שתסיים, ואז פתחתי את הדלת. מיכל עמדה בפתח.

"היי, אתם באים לאכול ארוחת שבת"? אמרה מיכל בקלילות כאילו אירועי אמש לא התרחשו. היא הייתה לבושה בחצאית לבנה מעוטרת בנקודות שחורות. חולצת שבת בצבע שחור, צמודה קצת יותר מהסטנדרט הדתי הרגיל. השיער שלה היה פזור מאחורה ואסוף בסרט שהוא סוג של כיסוי ראש לדתיים פתוחים יחסית. היא עמדה בפתח הדלת ונראתה כמו דוגמנית על רקע הווינטג' הלא מתאמץ שבחרה המעצבת שעיצבה את הצימר. היסטתי את המבט, אני לא מוכן להסתבך שוב פעם. זרמתי עם הקו הקליל של מיכל, לדמיין כאילו לא קרה דבר. כאילו לא רק אתמול כמעט נישקתי לה את החזה המהפנט שלה שהיה ארוז עכשיו בצניעות רבה מתחת לבד השחור. שום רוח שבעולם לא תסיט אותו.

"כן" עניתי בחיוך שניסה לשדר קלילות , מסיט בכח את המחשבות שהיכו בי כמו גלים על מפרץ נטוש. נגיע עוד 10 דקות." הוספתי בעוד היא צועדת לכיוון מבנה הצימר שלהם.

התארגנו מבלי להחליף מילה והלכנו יד ביד לעבר הצימר שלהם. בכניסה חשבתי שוב את תחושת הבושה מחלחלת בי כלפי מעלה לכיוון הגרון.

"אווו מי זה הזוג המלכותי שהואיל בטובו לקום" אמר דוד בחיוך בעוד מיכל נצמדת אליו, תלויה על צווארו בחינניות. "אני מקווה שלא הקאתם כל הלילה" ולפני שהספקתי להגיד משהו מספיק חכם הוא הוסיף "כי אם הקאתם אתם בטוח חולים, זה לא מהמיליליטר אלכוהול ששתיתם בקושי" אמר דוד בחיוך.

דוד יודע לעשות מצב רוח. אין ספק. גם כשהוא עוקץ אותך מצב הרוח שלך משתפר פלאים.
"ומה איתך אדוני" הוסיף "אתה מרגיש טוב? ברחת לנו אתמול, בוס".
הסמקתי כולי. לא חשבתי שזה יגיע כל כך מהר.
"הוא לא הסתכל לי בעניים היום" אמרה מיכל בחיוך ואני הרגשתי שעם הזוג הזה ה-כ-ל פתוח. אין עכבות. לא הצלחתי לאכול את המהירות שהכל קורה איתם.
"זה היה לנו קצת מביך" אמרה טלי, תופסת פיקוד ומגוננת עלי תוך שהיא מדגישה את ה"לנו", ומפזרת את עננת המבוכה בין שנינו ככה שהמבוכה התחלקה בין שנינו.
" גם אתמול הוא לא הסתכל לך בעניים" אמר דוד, מזכיר לכולנו איפה היה הראש שלי מרוכז אתמול בערב, צולל בתוך החזה הארוז של בין כפתור אחד פרום לחברו במורד דש החולצה השבתית הדקיקה של מיכל.
"דוד דייי" אמרה מיכל בכעס אמיתי. "שניהם עוד שניה מתפחלצים כאן" אמרה והסתכלה בעיקר עלי.
דוד הקשיב למיכל לשם שינוי וכולנו קמנו והתחלנו לערוך שולחן שבת. אני בהחלט הייתי נבוך אבל האווירה הקלילה שהשרו הזוג המהממם הזה גרמה לי להשתחרר מעט.

"אפשר לשאול אותכם שאלה אישית" אמרה טלי, והניחה את ארבעת המזלגות שהחזיקה על השולחן.

"כן" אמרה מיכל והתיישבה ליד טלי. מהצד ניתן לראות ששפת הגוף של שתי הבנות הצעירות נראתה כמו קשר בריא שבין מדריכה לחניכה. בעוד מיכל ישבה זקוף ובביטחון, טלי הרפתה קצת את הגוף, תלויה במוצא פיה של מיכל. גם אני הסטתי כיסא והתישבתי ליד שניהן, בעוד דוד ממשיך להכין את הטחינה הגולמית לארוחה, מוסיף מים מלח ושום, טועם אצבע אחר אצבע. מחזק תיבול ומתקן טעם אבל מאזין ברוב קשב לנאמר.

"הגעתם לשלב הזה שכבר נמאס לכם אחד מהשניה אז אתם זורמים להרפתקאות עם אחרים" ירתה טלי בלי לעדן מילים..

"לא בדיוק, אבל אחרי שלוש עשרה שנה אנחנו נפתחים לדברים חדשים" ענתה מיכל בפשטות.

אז בעצם את אומרת שהזוגיות שלכם לא טובה, ומשעממת ולכן החלטתם לנסות משהו אחר? " שאלה טלי.

"בדיוק הפוך!!" אמרה מיכל. הזוגיות שלנו מעולה, אנחנו יודעים שכל אחד מאיתנו שייך לעד לבן הזוג שלו, ובמסגרת זה אין שום סיבה ששנינו יחד לא נתנסה בדברים חדשים".

"זה אומר שיש לכם נישואין פתוחים"? שאלתי בסקרנות גלויה. שמעתי על המושג הזה בעבר ולא האמנתי שיש אנשים כאלו באמת.

"לא, אנחנו פחות מאמינים בזה" אמר דוד ובשיא הכנות.

"אני חייב להגיד שהצלתי להתבלבל" אמרתי בחוסר הבנה.

"אנחנו עושים את הדברים ביחד" הסבירה מיכל. "אני לא אצא עכשיו עם מישהו מהעבודה שלי כי בא לי" אמרה והצביעה על עצמה.

"אבל, וזה אבל גדול, אנחנו מתנסים בדברים ביחד, זאת אומרת שהפיתוח הזוגי שלנו הוא גם בתחומים האלו, וכשאנחנו מנסים משהו הוא כששנינו נמצאים בו וזה חלק מהפיתוח הזוגי שלנו." הסבירה מיכל ויכולתי להבין איך היא הצליחה לסחוף אחריה את טלי לאורך כל השנים בסניף.. היא ידעה לקחת נושאים מורכבים ולהסביר אותם כאילו הן אידיאל מושלם. ולמרות זאת שהיא דיברה תכלס' על לתת לגבר זר לעמוד מאוד מאוד קרוב לחזה ולגמור לעצמו בתחתונים מרוב תשוקה, היא עטפה את זה בצלופן אידיאלי כל כך שמייד רציתי לקנות את האידיאל הזה.

"אנחנו לא היינו מסתדרים עם זה" אמרה טלי והציצה עלי, הנהנתי לאות הסכמה למרות שלא הייתי בטוח לגבי התשובה שלי, אבל הרגשתי חובה להוסיף משהו כדי לחזק את ההנהון חסר עמוד השידרה שהנהנתי אז הוספתי "הקינאה הייתה אוכלת אותי לראות מישהו נוגע פיזית בטלי".

"אתה צודק, הקנאה אוכלת", אמר דוד "אבל, כמו כל דבר, אפשר להשתמש בזה לדבר חיובי".

"מה הכוונה?" שאלה טלי בעניין ואני חשבתי לעצמי שאשמע עכשיו חירטוט בסגנון פעולה של שבת בצהרים בסניף.

"הקנאה יכולה לשלוט בך, אבל את יכולה לשלוט בה ולהפוך אותה לחיובית. במקום לקנא ולכאוב שמישהו נוגע בבן הזוג שלך, הקינאה המאוזנת תגרום לך לרצות אותו עוד יותר ביום יום." אמר דוד ומבט חכם על פניו.

שנינו שתקנו, מעכלים מה ששמענו.

"אבל איך בכלל מתחילים לעבוד על קינאה חיובית"? שאלתי לאחר כמה שניות של שתיקה.

"יש הרבה דרכים, אבל אנחנו התחברנו להדדיות, זאת אומרת שכל מה שעושים לבין הזוג האחד עושים לשני". אמרה מיכל בגמלוניות והתיישבה ליד טלי.

"אבל איך מתחילים" שאלתי ומשתדל לא להתקל במבט של טלי, מחשש שהיא ממש לא מעוניינת לחשוב על להתחיל.

"זה עניין של ה-אימון" אמר דוד, מדגיש את ה הידיעה תוך שהוא מפזר צלוחיות סלטים על השולחן.

"מה הכוונה ה-אימון?" שאלה טלי וחיקתה את ה-ה הדגושה של דוד באופן מוגזם. כולנו התפקענו מצחוק.

"משהו שזוג חברים בוגר שפגשנו בטיול במזרח לימד אותנו, אבל קודם נאכל לפני שהאוכל יתקרר והבירה תתחמם"

אכלנו ארוחה קלה באווירה נעימה וכשהסקרנות שלי ושל טלי מרחפת כל הזמן. כמו ילד שמחכה לקינוח של סוף הארוחה. ידעתי שאני בכל אופן לא זורם איתם על כלום, מלבד דיבורים. ובטח ובטח לא שותה אלכוהול. הספיק לי הבושות של אתמול ואני לא מתכוון לחזור על זה.

כשסיימנו לאכול קמנו מבלי לפנות את הכלים על השולחן ושמנו פעמנו לסלון המרווח של הצימר.
התיישבנו על ספות הקש המוריקות, ודוד ומיכל גררו ספת איקאה סטנדרטיות בצבע משעמם, והתיישבו עליהן אל מולנו כשמאחורינו הסלון וחדר השינה שלהם. רוח נעימה של צהרים נשבה מחוץ לחלון וריח לוונדר טבעי היה באוויר. שונה כל כך מריח הלוונדר שמנהלים נוהגים לשים במשרדים, כזה המושפרץ מקופסא עם מנגנון חשמלי במרווחי זמן קצובים. הרגשתי רגוע לחלוטין. אילו הייתי נהר הייתי נקווה במקום ועוצר מלכת. ראיתי שגם טלי נמצאת איתי באותה התחושה. היא התרווחה על הספה, נועצת את גבה בכריות שחיפו על משענת מקלות הבמבוק הנוקשה.

ישבנו לכמה רגעים בשקט. נבוכים לשאול על ה"אימון" שהוזכר לפני האוכל בחטף. הבנתי שמדובר כאן על משהו שכנראה יהיה קרוב לתחום המיני והייתי סקרן לדעת ברמה האנתרפולוגית על מה מדובר. או לפחות זה מה שסיפרתי לעצמי.

"תראו" פתחה מיכל בטקסיות מעושה. "כשהיינו במזרח לפני כ-חמש שנים, ראינו הרבה צורות של חיים. פגשנו זוגות צעירים רבים, הרבה מהם היו גם דתיים מכל הגוונים" הכרתי את הסיפור שלהם על המזרח, על המסעות בהודו ועל זה שהם כמעט נשארו לגור שם באיזו חושה ועל איך בסופו של דבר הגעגועים לקוסקוס של אמא גרמו להם לחזור בהם מכך, לקחת את הפקלאות, לאזוק את סנדלי השורש לתיק שירת הלאומי של מיכל לדחוף בתוכו את הציוד ולחזור חזרה לארץ בהפתעה, להיכנס להריון ולעשות ילדים תוך כדי לימודים באוניברסיטה. שמעתי את הסיפור הזה אין ספור פעמים במהלך השנים.

"זוג אחד ספציפי שפגשנו הקסים אותנו במיוחד. הם היו דתיים בלי ספק, אבל לייטים מאוד ביחס אלינו" אמרה מיכל והניפה את היד אחורה כדי להמחיש שפעם הם היו דוסים יותר.

"הסתובבנו איתם מספר ימים והושפענו מאוד מהרוגע שלהם, משהו שם היה רגוע ונח" אמרה מיכל.

"כמו עלה על מעיין, נעו ונדו בעדינות חתולית" נכנס דוד לשיחה באופן פיוטי, מצטט שיר של משורר ידוע.

"והיה להם עוד משהו, הם פשוט היו זוהרים" אמרה מיכל ודוד הנהן בהסכמה. "הם היו כובשים, ולאורך כל הימים שהיינו איתם ביחד פגשנו לא מעט ישראלים ואלו שהכירו אותם, והיו לא מעט, חיבקו אותם בחום יוצא דופן, כאילו ניסו לחסות בצילם" אמרה מיכל והעניים שלה מיטיבות לספר את הסיפור.

טלי הביטה על מיכל בעניים סקרניות.

"הרגשנו ברי מזל על שפגשנו בהם, בתוך מונית צפופה בכפר נידח בדרך לכפר נידח אחר. התיידדנו במיידית והמשכנו איתם קדימה לאחר מכן. כי לא היה לנו תכנונים גם ככה. בדיעבד הבנתי שגם אנחנו ינקנו מהחום המדהים שהזוג הזה הקרין".

"אוקיי אז איך זה קשור לקנאה?" נהייתי קצר סבלנות מאורך התיאורים של מיכל.

"שניה אני מגיעה לזה" ענתה מיכל ונתנה בי מבט מהיר.

"בקיצור, הם לימדו אותנו להיפתח, ולהשיל מעצמנו הרבה אמונות מקדימות שלנו, דברים שכל השנים נמנענו מלחשוב עליהם, ולאחר כמה ימים של שוטטות ביחד איתם כבר הרגשתי בנוח להוריד כיסוי ראש לידם, ואחרי שבוע בלילה קר במיוחד ישנו כולנו חבוקים בתוך אותו האוהל." אמרה מיכל ומדדה את מבטינו.

הייתי בהלם בפעם המיליון באותה השבת. זמן הטיול שלהם למזרח היה תקופה שהם היו מאוד דוסים, כיסוי ראש מלא, שמירת נגיעה כמובן. בתקופה שעוד היה קשה לדמיין אותם ללא חולצת תנועה ולמרות שהם היו כבר נשואים הם היו ממשיכים להגיע לסניף בכל ערב שבת ולהשתתף בפעולות התנועה.

"והם לימדו אותנו המון על פתיחת, על צבעוניות, ועל ניתוב הרגשות שלנו כזוג. עד היום נופלים לנו מידי פעם אסימונים שאנחנו בדיעבד מבינים שלמדנו מהזוג הזה"

"הם הסיבה שכמעט נשארתם שם בחושה"? שאלתי בהבנה.

"כן" הודה דוד.

"אם הם היו כל כך טובים למה לא נשארתם" הקשתה טלי?

"הדרך התפצלה לנו" אמר דוד ולא הוסיף. השתררה שתיקה של מספר שניות ולאחר מכן אמרה מיכל:
"בכל אופן, הם לימדו אותנו משהו מעניין. תעצמו שניה עיניים".
"מה אתם זוממים"? אמרה טלי ומדדה את מיכל ודוד בעניים חוששות מעט.
"בלי לחץ, תעצמי רגע עיניים" אמרה מיכל וטלי החניכה הנצחית עצמה את העניים בעדינות, גם אני עשיתי כמוה.
"אם זה משהו רע אני מפוצצת את שניכם" אמרה טלי שלמרות הכל לא הרגישה בנוח.
פתאום הרגשתי את הידיים של דוד עלי. עושות לי מסאג'. עדין כזה.
באותו השלב ישבנו שנינו על ספות הקש הצמודות והנוחות והמסאג' של דוד היה מדהים ורך.
פתחתי את העניים וראיתי שמיכל עושה את אותה הפעולה לטלי. מסאג' עדין מאוד מאוד, בצביתות קטנות כמו שצובתים לחיים של פעוט.
"שמוליק סגור עניים!!!" מיכל נתנה בי מבט בי בחיוך נוזף.
סגרתי מיד עיניים בעוד דוד ממשיך לעשות לי מסאג' מוזר ועדין כזה. לא אירוטי אבל נעים בצורה יוצאת דופן.
נרגעתי ככה כ5-6 דקות, ודוד מצידו לא היה נראה בעניין של לסיים. הרגשתי את השכמות שלי נרפות ואותי כאילו בתוך ריחוף נעים.

בעודי שקוע בהנאה ובשתי הידיים של דוד, שמתי לב לדפוס שונה. מידי כמה שניות הרגשתי שינוי מסויים בתבנית המסאג'. תחושה שונה במקצת.

טלי מהצד שלה התמוגגה מהמסאג' של מיכל ומפעם לפעם פלטה אנחות הנאה קלות.

שוב הרגשתי את זה. תחושה אחרת במסאג' של דוד. מגע רך יותר. לאחר הפעם החמישית שזה קרה הבנתי במה מדובר. פעם בדקה מיכל שלחה יד במקום דוד לעבר הכתף שלי ומילאה את מקומו של דוד. לא אמרתי כלום והמשכתי לעצום עיניים כולי, דרוך בציפייה לקראת הפעם הבאה שהיא תעבור עלי לחלקיק שניה. דמיינתי אותה גוהרת לי על הגב עם החזה המהמם שלה. מחשבות שסילקתי אחרי כמה שניות. אני לא יודע לאיפה זה ילך החזה שלה מחוץ לתחום שלי להיום. ככה סיפרתי לעצמי וידעתי שאני חלש מזה. קצב השינויים התגבר, וספרתי בציפייה כ20 שניות עד שהרגשתי שוב את המגע של מיכל עלי. הבנתי שדוד בתאום מושלם עם מיכל נותן סיבוב על הגב של טלי בזמן שהיא תופסת את מקמו על צד אחד של הגב שלי. הרגשתי את החום הזה שנמצא בתחתית הבטן כשהגבול נמתח ונקרע אט אט. מיכל ידעה במפורש שטלי לא תסכים לנגיעות. אם רק אמשיך לעצום עיניים אמשיך להנות מהמגע הזה ולא אהיה אשם בכלום. הרי לא יכולתי לדעת בכלל שמיכל נוגעת בי. לאט לאט טלי ודוד עשו חילופין מלאים וככה מצאנו את עצמנו בכך שדוד עושה עיסוי קל לטלי, שנמנעה מלפתוח עיניים ולא הרגישה כלום. המגע העדין של שניהם היה דומה כמעט לחלוטין. פתחתי את העניים לאט לאט בתקווה שאף אחד לא יראה אותי. מיכל נשמה לי על הצוואר מאחורה בעוד אני מתמלא בחום מכלה בתחתית הבטן, שעולה למעלה לעבר בית החזה וזולג גם למטה, שולח בעדינות תחושות של הנאה לאיזור האיבר שלי.

גבולות. שוב בהתניה פבלובית כמעט חיפשתי גבול. חיפשתי אחריו כמו מטורף. ושאלתי את עצמי בלי אשמה עצמית – מה הגבול שלי? באיזה שלב אני עוצם עיניים ובאיזה אני פותח אותן בחוזקה ואומר די, הספיק לי.

החלטתי שברגע שמיכל נוגעת בכל חלק שהוא מתחת לבגדים, גם אם זה גב, אני עוצר הכל ומשחק אותה שרק עכשיו גיליתי שמיכל היא זאת שנוגעת בי. אבל לעת עתה היא לא חצתה את הגבולות. בצביתות קטנות ועדינות סביב הצוואר וביד שהיא יותר מלטפת ומכשפת אותי עוברת על כל האיזור הגלוי של גזרת הצוואר שלי. הרשתי לעצמי להרגיש בגן עדן ושאפתי מלא נשימה כדי להצליח להריח מריח הבושם המלטף של מיכל.

"האם דוד מריח גם את טלי?" שאלתי את עצמי בחשש והרגשתי קנאה קלה מטפסת. עצרתי אותה מיד. וגם אם הוא רוכן עליה ומריח, זה לא כל כך נורא. שכנעתי את עצמי. ליתר ביטחון הצצתי בזהירות לכיוון שלהם. דוד המשיך לפנק את טלי שישבה בפנים מצועפת מהנאה צרופה. בהחלט הרגשתי קנאה. אני היחידי שאיי פעם נגעתי בטלי. דחקתי הצידה את המחשבות הללו, מנסה להנות מהרגע שעלול להפסק כל שניה ברגע שטלי תגלה שדוד בועל את הגב שלה באצבעותיו.

קינאתי אבל לא יכולתי לוותר על המגע של מיכל שמידי פעם השתחלה עם האצבעות לכיוון החלק הפנימי של חולצת הטריקו הצמודה שלבשתי. כאילו בטעות, אצבע אחרי אצבע. גולשת במורד הצוואר שלי ונכנסת מעט לאיזור הגב. הכללים שקבעתי התרככו פעם אחר פעם...

צוואר..קצת מתחת לחולצה...

הצצתי שוב לאיזור טלי וראיתי את החזה שלה עולה ויורד עקב נשימותיה הכבדות שהלכו והתעבו מרגע לרגע. תהיתי לעצמי אם היא מבינה מה קורה. היא התחילה להתחמם ובזה אין ספק. אבל האם היא ידעה מי נוגע בה?

מיכל המשיכה לבתק את הגבול שבין החולצה שלי ולמתחתיה. וכבשה את הגוף שלי סנטימטר אחרי סנטימטר, אצבעותיה מלהיטות אותי, ציפורניה נטולות הלק ג'ל שרטו אותי בעדינות לאורך החלק העליון של הגוף שלי.

לפתע שמעתי את טלי נאנחת. בשקט, באופן כמעט לא מורגש. אבל הכרתי את האנחה הזו, אנחת חירמון. זו האנחה שיוצאת לה בדרך כלל בשניות הראשונות שאני נוגע לה בבד התחתונים כשאנחנו ביחד. אנחה של תשוקה שהולכת ונבנית. הסתכלי עליה בחדות. מיכל הרגישה בקפיצה שלי ולחשה לי באוזן "אתה נהדר כל כך" למרות שלא עשיתי עבורה כלום. הרגשתי את עצמי נשרף מבפנים בתענוג. הבנתי לפתע את משמעות הסיכון בכך. לא אוכל לטעון שלא ידעתי. מיכל לחשה לי באוזן משמע שהיא יודעת שידעתי שהיא זו שנגעה בי. טלי שלא הייתה מאופסת בכלל ככל הנראה לא הרגישה בחילופין. שקועה בהנאה צרופה של ליטופים וצביטות קלות. אני מצידי נאכלתי על ידי יסורי המצפון של עצמי. והחלטתי להמתין דקה עד שאעצור את זה ולפני שטלי תגלה בעצמה.

נהנתי מהנגיעות עוד כדקה ואז שמעתי את מיכל אומרת בקול "זהו, התעייפתי, עכשיו תורך" הייתי בהלם מוחלט. טלי פקחה עיניים וראתה הכל. מבט חולמני בלתי רגיל על פניה. ציפיתי שהיא תקפוץ בבהלה ותהפוך כיסאות על מיכל ודוד. בפועל השלווה שלה הפתיעה אותי. דוד המשיך לעשות לה מסאג' עדין, בכתפיים ולא גולש למטה. לפחות לא לפי מה שאני ראיתי. קמתי מהכיסא, מושך את החולצה כלפי מטה שלא יראו את הזיקפה שנבנתה לאורך הדקות שקדמו לקימה שלי ופיניתי את המקום למיכל. מיכל התמקמה על הכיסא הנוח ואני ניגשתי בחשש. "טלי, זה בסדר"? שאלתי. טלי לא ענתה לי עינה עצומת בשקט. "טלי"?

"למה חייבים לדבר על הכל!" אמרה לי טלי ברטינה.

לא הייתי זקוק ליותר מזה. נגשתי למיכל באיטיות. הנחתי יד אחת על הכתף שלה. השיערות שלי סמרו על כף כף היד. זו הפעם הראשונה שנגעתי במישהי באישור אישתי ועוד לידה. זו הפעם השניה שנגעתי במישהי שהיא לא אישתי. הרמתי את היד בבהלה מסוחרר מהתחושה. לא עוד גנב, בעצימת עיניים ויסורי מצפון שמיכל נוגעת בו. ככה. אל מול אישתי האהובה. אני אוחז בכתף של מיכל. התנשמתי והלב שלי פעם כמו תוף עצום שולח אדוות לכל חלקי גופי. זה היה אחד הרגעים המרטיטים והמרגשים שהיו לי. רציתי שטלי תסתכל עלי בזה. שתהיה איתי בשלב הזה. רציתי להבין שהיא בסדר עם זה ושהיא תומכת בי. אבל היא הייתה במקום אחר. הסתכלתי עליה ותמכתי בה והייתי איתה ושמחתי בשבילה ורציתי לחבק אותה ולשחרר אותה ולאהוב אותה ולתת לה להרגיש נאהבת.

נגעתי שוב במיכל, שהייתה מאוד סבלנית וחיכתה שאתרגל למגע בה. המגע היה שונה והיה לו כוח עצום עלי. נגעתי בכתף שלה שוב בעדינות. החשמל הסטטי היה חזק כל כך שהצטמררתי ולא הייתי מופתע אילו המנורה שעל השידה הייתה מתפוצצת מעודף אנרגיה.

לאחר שהתרגלתי למגע המרטיט, התחלתי לעסות את הכתפיים שלה. הצצתי על דוד לראות שהוא בסדר עם זה. אבל הוא היה שקוע ומיומן בגב של טלי. מעל החולצה. שומר על צניעות מקצועיות.

"ואיי זה כל כך נעים" אמרה מיכל כשהתחלתי לגעת בה קצת נמוך יותר מקו הכתפיים. ממש בגובה בית השחי שלה.

טלי פתחה עניים לשנייה. ומיד הייתי בטוח שהיא הולכת לעצור את כל הבורדל.

"למה אתה לא מפנק אותי גם ככה?" אמרה טלי לדוד בקול מתפנק. דוד הסתכל עלי ולא נותר לי אלא להנהן לו. המשכתי לעסות את מיכל בעוד ידי גולשת כמה סנטימטר. מיכל הרימה את הידיים שלה מעט כלפי מעלה כך שנפתח לי מעבר מתחת לבית השחי שלה. הבנתי את הרמז והתחלתי לעסות את החלק העליון של הידיים שלה. בעדינות ובאיטיות. ראיתי את הגוף שלה מגיב לי בהנאה. לא יכולתי לראות את העניים שלה אז הסתפקתי בסימנים שקיבלתי מתגובות הגוף שלה. ירדתי בעוד כמה סנטימטר מטה ו"בטעות" כף גם ידי נגעה בחזה הזקוף שלה, שהיה ארוז בתוך החולצה שלה. הנשימה שלה נעתקה לחלקיק שניה ואינסנטקטיבית היא סגרה את היד שלה כך שהיד שלי נמחצה על הצד של השד שלה. הרגשתי את שמוליק שלי מתעורר לחיים בחדווה. החלטתי ללכת צעד אחד קדימה, בעודי פורם בעדינות כפתור ראשון בחולצה שלה. ושוב החזה הנהדר שלה נגלה לפני כמו מפרץ חוף בתולי שזה עתה גיליתי. הצצתי שוב לצד של טלי ודוד. דוד לא חיכה מסתבר. הוא עיסה את הכתפיים של טלי מקדימה. נוגע לא נוגע בקו החזה שהסתתר שם מתחת לחולצה הצנועה. ראיתי את טלי מתמוגגת בהנאה ובנשימות קצרות.

החלטתי לבצע את האקט שראינו בסרט הכחול (פרק א' בסיפור, שם, שם).. הפסקתי לעסות את מיכל והתחלתי ללטף. כל הזמן הזה היה ישבה בגבה אלי. עיניה עצומות. ליטפתי את השיער המהמם שלה. אוזניים, לחיים בעדינות ובאיטיות. הרגשתי את המתח שלה הולך ונבנה מרגע לרגע. נשקתי לה בעדינות על העורף הרך והסתחררתי בצמרמורת שרק מי שלא נגע בעוד אישה מימיו יוכל להרגיש. נראה שגם מיכל חוותה סוג של ריחוף גופני. ליטפתי את הכתפיים וגלשתי בעדינות. מלטף רק את החלקים החשופים שלה ונעצר בדיוק לפני שמתחיל קו החולצה. מיכל התנשמה בנשימות כבדות בכל פעם שהגעתי לשפת החולצה. ליטפתי את הגב לאט לאט. ובעדינות הדפתי את קו החולצה, מקפל מעט את הבד ומלטף את המקום שעד לפני רגע היה נסתר. הנשימות של מיכל הפכו כבדות מרגע לרגע.

שמעתי משמאל את האנחות של טלי שלא היו משתמעות לשתי פנים, היא הייתה מגורה מאוד. העפתי מבט וראיתי את דוד יורד לאט לאט ופורם את חולצתה של טלי. חושף את החזה הזקוף שלה שמבצבץ עטוף כולו בחזייה הסגולה שאני אזרתי אומץ וקניתי לה לכבוד ראש השנה לפני מספר שנים. ראיתי אותו מתקרב בליטופים עדינים, סוגר את המרחק לקצה גבעת השד המשתוקקת למגע. מרוב חרמנות עצרתי לרגע מללטף את מיכל וכשהבינה על מה אני מסתכל היא קמה ואחזה לי ביד בעדינות לוחצת אותה מעט, ושנינו עמדנו וצפינו במראה המחרמן של דוד משרטט פסים מעוגלים על השד הימני של טלי שישבה שם על הכיסא זוקפת את החזה שלה גבוה ככל האפשר כדי לאפשר לדוד התמיר ללטף אותו. טלי נאנחה בהנאה בכל פעם שהוא התקרב לאיזור הפטמה שלה. הרגשתי את מיכל אוחזת לי את היד בחוזקה בכל אנחה של טלי. לא חשבתי שאראה את אישתי מתמוגגת מגבר אחר ואתחרמן מזה. מיכל עמדה ליידי מהופנטת, מחבקת אותי מבלי משים. הינחתי יד מחבקת על כתיפה כאילו היא אישתי והרגשתי שאני בר המזל הכי גדול ביקום באותם רגעים. ראיתי את דוד חרמן וגועש וצפיתי בזוג הזה בהנאה רבה.

"השד שלך הוא מתנה" אמר דוד לטלי והשחיל אצבעות אל מתחת לחזייה שלה, אל תוך שיא השיאים, הפיטמה של טלי שלמרות החזייה ראו שהיא עומדת זקופה, בולטת על רקע הבד הסגול של החזיה שלה.

"אז תפתחחח אותה" התחננה טלי והרגשתי שוב טיפות זרע זעירות נוטפות ממני.

דוד לא ידע באותו זמן, אבל אני ידעתי שטלי היא מאחוז הנשים הבודד שנטרף עד כדי גמירה מנגיעה בפטמות. עמדתי שם נטוע וסקרן להבין מה הולך לקרות, כשידיים זרות נוגעות בה, בוחשות בתוך החזה הזקור ומתסיסות אותה בפות מבלי לגעת בו.

"אויי איזה כיף זה אצבעות ארוכות כל כך תמשייך" אמרה טלי בשיניים חשוקות. ראיתי אותה עולה על רכבת ההרים בעלייה שאין ממנה חזור, רגע לפני שתשתחרר מטה בחוסר שליטה.

מיכל שהייתה חרמנית גם היא גיששה אחרי כפתור המכנסים שלי, פתחה אותו במהירות והחלה לעסות את הזין שלי שכבר היה רטוב. הרגשתי שאני לא יכול להחזיק מעמד יותר ובקצב הזה אני אגמור ברגע. רציתי להנות ממיכל אבל הייתי מרותק לידיים של דוד שעשו שמות בגופה של אישתי האהובה.

"מיכל אני עוד עלול לגמור בטעות" אמרתי לה והרחקתי. "יש לי עוד תוכניות אלייך חכי קצת" הוספתי כשראיתי את האכזבה על פניה.

"מבטיח"? אמרה בקול מתפנק

"כן" אמרתי וחיבקתי אותה תוך שאנחנו מסתכלים על דוד וטלי. השיער הגולש שלה ליטף לי את היד המחבקת.

דוד הוריד סוף סוך את רצועת החזיה של טלי, מקלף ממנה בעדינות את החלק מהשד הימני של טלי, ואת השמאלי משאיר עטוף בחזייה. יד אחת שלו אחזה בתשוקה בחזה הזקור. אצבעותיו הארוכות לופתות את כל החלק הקידמי, שולטות בו באופן מוחלט. הוא התקרב אליה והגיע אל מולה של טלי. גופו הארוך תואם בדיוק לגובה הפה של טלי כך שהזין הזקור שלו היה ממש אל מול פיה. ידו האחת אוחזת בשד הרגיש של טלי וידו השניה יורדת אט אט אל בין רגליה של טלי שפתחה את רגליה בלי לחשוב פעמים תוך שהיא מנשקת ומנשנשת את הזין של דוד דרך בד המכנסים שלו, מרטיבה ברוקה את כל האיזור המנושק. ראיתי אותה משתנקת בזמן שדוד לחץ על השד הזקור במקביל לנגיעות בבד התחתונים. יכולתי לחוש את המגע של דוד מרים אותה לגבהים שכבר מזמן לא ראיתי. וראיתי את הגמירה שלה באה. היא הישתוללה על הכיסא ברטטים כמעט פסיכודלים, מנשקת בטירוף חושים את הזין של דוד שעדיין היה בתוך המכנסים, ודוחפת את הפות שלה על אצבעותיו שהגיעו עד לבד התחתונים אך לא הספיקו לפלוש פנימה. אההההההה אני גומרת צעקה טלי בחוזקה נצמדת עוד לאצבעותיו. מרתקת את ידו אל איברה התפוח ונועלת את רגליה על ידו כך שלא יוכל להוציא אותה משם.

"כן תלחץ את הציצי " פקדה על דוד שהחל להתעוות בגמירה בעוד פיה של טלי מנשק את הזין שלו דרך הבד. שלולית סמיכה ניקוותה על הבד במטחים רבים וטלי לא חדלה מלנשק אותו למרות הזרע שנפלט החוצה דרך הבד. מנשקת שותה ומלקקת את כל הזרע שהחל לזלוג החוצה אל מול פניה.
שותה את המטחים שהצליחו לעבור דרך הבד.

בשבילי זה היה כבר יותר מידי. "מיכל אני גומרררר. "צעקתי לה חסר נשימה.
"לאאאא" אמרה מיכל. "חכה לי".
"לא יכול זה יוצא לי" אמרתי לה.

היא הסתערה על המכנסים שלי בעוד מטח ראשון נורה בתוך התחתונים שלי. המטח השני השפריץ על פניה בעודה מנסה להכניס את הזין לפה שלה. המטחים הרביעי והחמישי נורו בעוד אני מרגיש את פיה עוטף את הזין שלי, מוצץ כל מטח של זרע ומקבל אותו אל תוכו. היא נצמדה עם הפה שלה עד לבסיס האיבר שלי. הכניסה את כולו לפה בעוד אני מתענג על מטחים אחרונים בתוך פיה.

מיכל שתתה את רוב הזרע שלי. פשוט בלעה אותו והביטה בי, גאה בעצמה. הרגשתי אושר. חיבקתי אותה חיבוק ענק. "ואוו" הוספתי.

"מה ואוו" אמרה מיכל. "גבר אתה חייב לי!!" אמרה לי בחיוך בעודה מפליקה בעדינות על הזין הרפוי.

"צודקת! סליחה, לא עמדתי בזה" אמרתי מתנצל. שם יד מחבקת עליה. "מבטיח לפצות אותך בקרוב".

בינתיים טלי התחילה להראות סימני התאוששות ראשונים.

"ואוו זה היה טוב כל כך" אמרה טלי ולא טרחה להתלבש במהירות. גופה הרפוי, החזיה שכיסתה חצי שד. משכתי אותה אלי והנחתי עליה יד שניה בעוד דוד נפל שכוב ורפוי על המיטה הזוגית בחדר. כולו מחוייך. עמדתי ככה בין שני הבנות, אחת אישתי, חשופת שד, רטובה ונוטפת, ומיכל אחת חרמנית שעדיין לא הגיעה אל סיפוקה. והייתי חייב לה. וכמו שכבר נאמר במשחקי הכס, בני לאניסטר תמיד משלמים חובות.

עמדתי שם נטוע בין שניהן, השיער הפזור של שניהן ליטף את ידי, גלש עלי. באותו הרגע הרגשתי באמת מלך העולם.

המשך יבוא...בפרק ד' ואחרון לסיפור זה.

התגובות שלכם מעניינות ונותנות לנו את הדרייב לכתוב עוד...מוזמנים להגיב במייל
zugdati1@gmail.com

לרשימת הסיפורים

שלחו סיפור

תלונה להנהלת האתר

שלחו לנו את הסיפור שלכם

כתיבה אירוטית היא התחביב שלכם?
עברתם חוויה מינית מטריפה?
שתפו אותנו...

*אפשר לצרף לסיפור תמונות אמיתיות


שלחו סיפור
תמונות גולשים
סיפור אחרון
אתרי הכרויות
שירותי הכרויות וסטוצים מובחרים
MakeLove
מוכנים לעשות את הצעד הבא בדרך להגשמת כל הפנטזיות ? נשים וגברים סקסיים ממתינים לך
דיסקרטי
להכיר בלי לפרק מסגרות. הירשמו חינם ותתחילו לגוון...
זבנג
אם בא לך משהו חדש? הכרויות קלילות בדיסקרטיות מלאה...
קוי סקס
1900-723133 - הכרויות טלפוניות Free Love
קו ההכרויות הגדול בישראל לגברים ולנשים!
עלות: 0.5 שח לדקה + זמן אוויר
1900-720352 - גייז און ליין - LIVE
קו ההכרויות החזק בארץ לגייז, דו ולגברים בלבד
עלות: 0.5 שח לדקה + זמן אוויר